תשעת העקרונות למדידת קהילה (חלק ב')
בפוסט הקודם הגדרנו ארבעה מימדים כמדד לקהילה מוצלחת, נוכל להתחיל לפרוט את העקרונות שתומכים ומאפשרים שיפור לאורך כל אחד מהממדים. (בסוגריים מרובעים "[]" תמצאו את הממד הנתמך על ידי העיקרון).
אינטרקציה מתמשכת ושגרתית - הקהילה צריכה להגביר את מרחב ההזדמנויות של החברים בה ליצור יחסים חברתיים איכותיים ולבלות זמן כיף ונעים אחד עם השני סביב נושאים שונים [3], לאפשר מרחבי שיח ומפגש פנים-מול-פנים, אם הזדמנויות מרובות ליצירת קשר חברתי בהקשר פורמלי וא-פורמלי [2].
משיכה של סוגים שונים של טיפוסים [4] - קהילה שתמשוך סוג מסוים של אוכלוסיה (טווח גילאים מסוים, סטטוס זהה בחיים, בני אותו מוצא וכו') לא תוכל להתרחב באותה המידה, ולא תכיל את המגוון הדרוש להישרדות (כקהילה) בזמנים קשים כשנדרש מצע נרחב של דעות ונקודות מבט [3]. בנוסף, טיפוסים שונים של אנשים נמשכים ומביאים עימם לקהילה סוגים שונים של אינטראקציות [2] ומגוון רחב של נושאים [3] אשר נדרשים להצלחתה של קהילה, כמו שהוסבר למעלה.
סט פשוט של ערכים משותפים - הערכים המשותפים הם אלה שמאחדים את הקהילה [1], שמאפשרים לכל אחד מהחברים להרגיש שייכים למשהו גדול מהם [1א] שמעניק להם תחושת משמעות [1ב]. כשהערכים הם פשוטים וקלים להבנה, קל יותר לחברים לתפוס אותם ולהמשך אליהם [4]. קהילה שמקדמת ערכים של חמלה ושיתופיות תאפשר קליטה חלקה יותר של חברים חדשים ותהליך התרחבות נעים יותר.
לגרום לחברים בקהילה להרגיש שהם חלק מתנועה רחבה יותר ששואפת להגברת הטוב בעולם - להיות חלק בקהילה מעניק לחברים בה את תחושת השייכות בין כה וכה, אך ההזדהות עם תנועה גדולה יותר מגבירה את התחושה הזו אפילו יותר. ההשתייכות לתנועה שמניעה לטוב בעולם [1א] יכולה לספק לחברים תחושה של פליאה, אותה התחושה שאתה מרגיש כשאתה מתבונן במיליוני בכוכבים בלילה או כשאתה צף בעומק האוקיינוס ומתבונן לקרקעית [1ב]. המשיכה העמוקה ל"לעשות משהו טוב בעולם" יכולה גם להניע חברים חדשים להצטרף לקהילה [4].
טקסיות וחזרתיות - אנשים מכל הסוגים זקוקים לטקסיות בחיים שלהם, בין אם בזמנים של שמחה או של עצב [3]. החיבור העמוק למה שהיה כאן לפניך ולמה שיהיה אחריך מעמיק את תחושת השייכות והמשמעות גם יחד, ומחזק את הקהילתיות [1]. החזרתיות מגבירה את תחושת הבטחון כי היא מאפשרת לחברים לדעת למה לצפות, וכך גם לקחת חלק ולחנוך חברים חדשים.
גישה השתתפותית - במטרה להגביר את תחושת השייכות [1א], לכל חבר צריכה להיות דרך פשוטה וישירה לתרום לפעילות הקהילה, בין אם בצורה מתמשכת או חד פעמית. ההשתתפות, האפשרות לתרומה מאפשרת לחברים בקהילה להציג את עצמם כשלמים, להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם, להעצים אותם, לחשוף את הרב מימדיות הטמונה באישיות שלהם [2], ומה לא. מצד שני, אם כל חבר יכול לקבל החלטות כמו מוביל של הקהילה עלול להיווצר כאוס לא רצוי. כדי להתגבר על כך אפשר להשתמש בעקרון "אנחנו מספקים את המסגרת, אתם מביאים את התוכן". העיקרון הזה מאפשר למגוון אינטראקציות להיווצר על ידי מובילי הקהילה [2], כשחברי הקהילה המגוונים מספקים את התוכן שלהם ומגבירים את הרב-תחומיות [3].
חנו’קטע - חגיגת חנוכה המזמינה בעלי בתים לארח סדנאות, קורסים, שיחות והרצאות עם הדלקת נרות חנוכה. הקהילה סיפקה את המסגרת, האנשים הביאו את התוכן (קרדיט: הרשת: באר שבע)
7. פיתוח אישי - תחושת משמעות [1ב] נתמכת על ידי עשיה של משהו טוב בעולם [כמו שפורט בעקרון D], אך גם על ידי ההרגשה שאני משתנה למשהו יותר טוב, שאני מתפתח להיות גרסה טובה יותר של עצמי. הקהילה צריכה לתמוך את החברים בתהליך ההתפתחות האישי שלהם מתוך הבנה שזו מוטיבציה של אנשים לפעולה בעולם.
8. ניהול ואחריותיות (accountability) עצמיים - מידת היכולת והשליטה של הקהילה באחריותית (accountablity) כלפי ההחלטות שלה, בין אם החלטות שנוגעות לפיננסים, למבנה הארגון, להתפתחותו או ליחסי החוץ שלו. העיקרון הזה דורש (בדרך כלל) עצמאות כלכלית ואת היכולת לעמוד בלחצים חיצוניים (כוחות חיצוניים שונים שרוצים למשוך את הקהילה למקומות שונים). האפשרות של מובילי הקהילה עצמם (שהם, מובן מאליו, חלק בלתי נפרד מהקהילה) לקבל את ההחלטות כשחברי הקהילה עומדים לנגד עיניהם תומכת בתחושת השייכות של החברים [1א]. לקהילות מתקדמות: יש לא מעט דוגמאות למבנים ארגוניים שונים (סוציוקרטיה, Teal Organizations, מנהיגות נחיל) שמאפשרים לחברי הקהילה עצמם לקבל החלטות, מה שמחזק את הגישה ההישתתפותית [עקרון F] ומאפשר לחברים פיתוח אישי על ידי קבלת אחריות על החלטותיהם [עקרון G].
9. משאבי נחלת הכלל (The Commons), המרחב המשותף - אלו הם המרחבים והמשאבים המשותפים לכולם, אלה שאין לאף אחד בעלות עליהם ולכן לכולם יכולה להיות בעלות - רק צריך לבחור. בקהילות גאוגרפיות המרחב הציבורי הוא נחלת הכלל (הרחוב, הפארק, מבני הציבור), בקהילות וירטואליות מרחב הדיון הוא המרחב המשותף. במרחבים המשותפים נוצר מצב כאורדי (Chaordic: ordered chaos), שהמתבונן מבחוץ יראה בו בלגן שלם אבל כחבר קהילה יספיק לך מבט חטוף כדי להבין את הנפשות הפועלות, יחסי הכוחות, מה מותר ומה אסור (דמיינו אתכם נוהגים ברחוב עמוס בדלהי - הכל נראה כמו בלאגן שלם וכולם כמו נהגים גרועים - לעומת הודי שנוהג שם). כשאתה מבין מה קורה לעומת אחרים שלא מבינים - אתה מרגיש שייך למקום (דמיינו את עצמכם חוזרים מהודו לכללי הנהיגה המוכרים לכם בישראל).
פרויקט שמשתמש במרחב הציבורי (נחלת הכלל) להנגשת שיעורי יוגה ללא תשלום. שימו לב לאנשים מצד ימין למעלה שמתבוננים בתרגול - איך הם מושפעים ממנו? (קרדיט: "יוגה בשכונה")
משאבי נחלת הכלל כמו מבקשים שיתמשו בהם ולכן מעודדים השתתפותיות (עקרון F), מעלים את תחושת השייכות [1א] וגם את המשמעות - אתה מבין את המשמעות החבויה, את הסדר המתקיים בהם למרות מראית עין של בלאגן [1ב]. הכאוס המסודר של נחלת הכלל מאפשר ערוצי תקשורת מאוד מגוונים [2] בטווח נרחב של נושאים [3] (חשבו על כמות האינטראקציות האקראיות המתרחשות ברחוב עמוס או בקבוצת פייסבוק מאוד פעילה כמו "אנשי העולם החדש"). משאבי נחלת הכלל פתוחים לכולם ומזמינים את כולם להשתמש בהם, ומאליהם מאפשרים צירוף של חברים חדשים לקהילה [4]. שימו לב שזהו העקרון היחיד שתומך את כל ארבעת המימדים. אלו הם 9 העקרונות שתומכים את 4 הממדים של הקהילה. אם אתם מוצאים שהקהילה שלכם חסרה באחד הממדים ותרצו לחזק אותה, תוכלו לפנות לעקרון (או העקרונות) התומכים את הממד ולחשוב על דרכים להנכיח את העיקרון יותר בפעילות השוטפת של הקהילה שלכם.
בן מורג - סטודנט לתואר שני בפיתוח קהילות בינלאומי - תוכנית Glocal, האוניברסיטה העברית. אקו-היפי אוהב חיים, פסיכונאוט-חובב אוטודידקט,
לייף-האקר מפתח קהילות וטקסטופיל - אני יכול לעזור לכם? דברו איתי.