על מימדים ועקרונות למדידת קהילה (חלק א')
הטבע האנושי מותאם לחיי קהילה כמו שזאבים מותאמים לחיי הלהקה. היא חלק בסיסי בהוויה שלנו, צורך פסיכולוגי עמוק שדורש מענה, כשיש חוסר בקהילה נגרמת לנו מצוקה פסיכולוגית שלא שונה הרבה מהמצוקה שאנחנו חשים ברעב: כשחסרים משאבים אנרגטיים אנחנו יוצאים לחפש אוכל בסוואנה (או במקרר), כשחסרים משאבים חברתיים אנחנו יוצאים לחפש אותם בקהילה.
במשך השנים ניסיתי למצוא הגדרה כוללת וממצה לקהילה, כזו שכוללת את "הרשת: באר שבע" ואת קהילת מידברן לדוגמה, אך גם כזו שמשאירה בחוץ את (מרבית) קבוצות הדיון הווירטואליות שצצו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות וקוראות לעצמן "קהילות דיגיטליות" (ראה ערך "קהילת בוני המצגות" שפגשתי לא מזמן).
כשסוף-סוף מצאתי את ההגדרה הנכונה (עבורי), זו שעשתה לי סדר בראש והתאימה לצרכים שלי, הבנתי את הנחת היסוד השגויה שהחזקתי: קהילה היא לא דבר של "כן או לא", ואפילו לא של "יותר או פחות"; "קהילה" היא מונח מורכב, וככזה יש לה מימדים שונים שמצביעים על רמות התפתחות שונות.
את ההגדרה מצאתי בהערת צד שכתבה שרה שדמי-וטרמן בחוברת "קהילות משגשגות" שהפיק מכון שחרית. שרה מבדילה בין קהילה ל"סתם" קבוצת אנשים כך: "קהילה נפרדת מקבוצת אנשים בכך שקהילתיות היא מטרתה ושהיחס בין החברים בה הוא רב-ממדי ורב תחומי." פשוט, לא? - טוב, לא בטוח שפשוט, אבל לפחות קצר מאוד יחסית למורכבות של המונח הזה. אז בואו ננסה לפרק קצת ההגדרה ולהבין יותר לעומק למה שרה'לה מתכוונת.
קודם כל, קהילה נתפסת כאן כמונח רב-ממדי, כשכל קהילה היא בעצם נקודה במרחב התלת-ממדי הזה. כל קבוצה של אנשים יכולה להימדד בהתאם לשלושת הממדים האלה, ויכולה לגדול ולצמוח בממד אחר ולדעוך בממד אחר באותו הזמן (למרות שאני נוטה לחשוב שיש מתאם די גבוה בין הסקאלות השונות). בואו נתפקס קצת על כל אחד מהממדים:
קהילתיות כמטרה. אני מפרש את הממד כמידת היכולת והרצון של כל אחד מחברי הקבוצה לשים את הקהילה כערך נעלה יותר מהערך של היחיד. ממד זה דורש (אך גם מקדם) את [1א] תחושת השייכות ואת [1ב] תחושת המשמעות של החברים בקבוצה. שתי התחושות האלה הן סוג של "תתי ממדים" והן דו-כיווניות: אני שייך לקהילה באותה המידה שהקהילה שייכת לי, אני מקבל משמעות מהקהילה באותה מידה שאני מעניק לה משמעות.
רב-ממדיות. השימוש במגוון ערוצי תקשורת פורמליים ובלתי פורמליים, בהנחה שמגוון ערוצי תקשורת מאפשרים חשיפה של רב הממדיות הטמונה באישיות של כל אחד מאיתנו. אנחנו יותר מאשר עובדים/מועסקים, יותר מאשר דתיים, יותר מאשר הורים או בעלי כלבים, יותר מאשר ציירים או שחקני באולינג; אנחנו שילוב של כלל הדברים שמעסיקים אותנו מהרגע שאנחנו קמים ועד הרגע שאנחנו הולכים לישון (ואולי גם במהלך השינה).
רב-נושאיות. הממד הפשוט ביותר להבנה: כשהתקשורת נעשית סביב מגוון רחב של נושאים ולא נעוצה רק סביב נושא אחד.
לא רק מרק - ערב מרקים בו כל בית פותח את שעריו לכלל הקהילה, מכין מרק ומוסיף את הקטע שלו - הופעה, מדורה, משחקי קופסא. המגוון האנושי מעודד מגוון נושאי (קרדיט: הרשת: באר שבע)
בהתאם להגדרה הזאת, הממדים הללו הם מעין "תנאי סף" המציגים מדדים לקהילה. כל קבוצת אנשים יכולה להמדד כנקודה במרחב התלת-ממדי, וככל שהיא מדורגת גבוה יותר בכל מדד היא יוצרת קהילה בעלת פוטנציאל הצלחה גבוה יותר.
יש קהילות שמכוונות להיות סגורות ופונות לקהל חברים מצומצם, אך יש קהילות שרואות את עצמן כמחזיקות בשורה עבור החברה האנושית, וככאלה יהיה להן הדחף להפיץ את המסר בצורה היעילה והמהירה ביותר האפשרית (מבלי לפגוע בהתפתחות כמובן), עבור קהילות כאלה ניסחתי ממד רביעי:
4. יכולת הרחבה (Scalability). הרצון והיכולת של הקהילה לקלוט חברים חדשים בצורה מתמשכת וכשמתעורר הצורך - לפצל קהילות גדולות לקהילות קטנות יותר. עד כאן החלק הראשון, בחלקו השני - מהם תשעת העקרונות שתומכים בארבעת המימדים הללו.
בן מורג - סטודנט לתואר שני בפיתוח קהילות בינלאומי - תוכנית Glocal, האוניברסיטה העברית. אקו-היפי אוהב חיים, פסיכונאוט-חובב אוטודידקט, לייף-האקר מפתח קהילות וטקסטופיל - אני יכול לעזור לכם? דברו איתי.