נעים מאוד, אמיר דרור

 

מזה 25 שנים שאני מעורב בטווח רחב של תהליכי שינוי; כיועץ ארגוני וכמאמן קריירה. לאורך השנים פגשתי בתופעת "פריחה שמאחרת לבוא" - דינמיקה של נביטה, השהייה ארוכה, ולפתע, באופן שלא ניתן לצפות או לתכנן, דברים קורים. כך מגלה פרספקטיבת הזמן שהתחלנו להמציא את עצמנו מחדש זמן רב לפני שהתוצר מופיע. זה קורה בתהליכים אישיים, וגם בעסקים. רעיון שצץ נזנח, ורק אחרי תקופה נחזור לקדם אותו. 

נשמע לך מוכר?

 

התפישה המקצועית העדכנית שלי התחילה במסע "החינוך הביתי" של אשתי ושלי. דרך שבה הורים לוקחים אחריות מלאה על חינוך ילדיהם. בתחילת הדרך התחלנו לפגוש עוד ועוד משפחות שהתנהלו מתוך אותה אג'נדה, וגילינו קהילה גדולה. שם נבטו בי שני יסודות שבמשך הזמן השפיעו על העשייה המקצועית שלי: "פיתוח ארגוני באורינטציה קהילתית", ושיטת הקואצ'ינג שפיתחתי, "היתרון האותנטי"

 

מרכיב יסודי בתפיסת החינוך שלנו היה מתן חופש לילד לפעול מתוך התשוקה שלו ברגע, ולא מתוך תוכנית חיצונית. לימים תרגמתי את העיקרון הזה לכלי מרכזי בשיטת האימון שפיתחתי: זיהוי וניתוח הצלחה ספונטנית. תהליכי האימון שהנחיתי הוכיחו שמנהל כמו הורה, יכול להיות דמות מעצימה, ולהפוך למנהיג שמבקשים להקשיב לו.

 

יסוד נוסף שנבט בי באותה תקופה, רלוונטי כיום מאי פעם, הוא מה נדרש מאדם שמאיץ שינוי. את זאת למדתי מתוך התפיסה שלי את עצמי כמאיץ שינוי בארגונים ותהליכים ממוסדים. כנראה שמאז ימי התיכון גיליתי את עצמי כמי שמתבונן מהצד על המרחב המשפחתי והחברתי שלא ממהר לקבל את המוסכמות כמובן מאליו. מתוך כוונה כדי ליצור שיח כנה, משמעותי ומפתח. 

 

יותר מאי פעם, ארגונים זקוקים כיום, לבחון את הנחות היסוד לגבי המבנה הארגוני והתהליכים העסקיים שלהם. שכן, טלטלות טכנולוגיות ומגמות חברתיות מסמנות עידן חדש. המציאות מעידה על צורך במבנים ארגוניים שטוחים יותר, ובמיומנויות חדשות. כל זאת כדי לשמור על רלוונטיות ולעמוד בקצב. תהליכים אלה זקוקים למרחב בטוח ולמניחי גשר שכבר צלחו משברים, מכירים את מערבולות אי הוודאות, ואת החששות והתנגדויות. מהלכים אלו זקוקים לליווי קשוב ולהנחייה מעצימה - פרקטיקות יסוד בארגז הכלים שאני נושא.